שבת שובה – מרירות מתוך שמחה

נקודות בעיבוד קל מתוך שיחה של הרבי מליובאוויטש

ענינה של שבת שובה, שבה מתחברים יחדיו שני הדברים – תשובה מצד אחד ועונג ושמחה מצד שני. בשבת זו בולטים שני קווים סותרים לכאורה: תשובה ושמחה. זו שבת שובה, חלק מעשרת ימי תשובה. הרמב"ם אומר, שבעשרה ימים אלה התשובה והצעקה "יפה ביותר ומתקבלת היא מיד". על אחת כמה וכמה השבת, שהיא שלימות הימים שלפניה ומברכת את הימים שאחריה, ודאי שבה מגיע ענין התשובה לשיא שלימותו. מצד שני, שבת היא יום של שמחה ותענוג. שמחה – כנאמר: "וביום שמחתכם אלו השבתות"; תענוג – ככתוב: "וקראת לשבת עונג". ענינה של שבת שובה, שבה מתחברים יחדיו שני הדברים: תשובה מצד אחד ועונג ושמחה מצד שני.

שמחת סיום התורה

חיבור זה נרמז גם בפרשת השבוע. הפרשה נקראת וילך. משמעותה של הליכה היא עזיבת המקום הנוכחי והתקדמות למקום אחר. זו תמציתה של התשובה: האדם עוזב את המצב שבו היה קודם לכן וצועד למציאות אחרת, חדשה, כפי שהרמב"ם מתאר, שבעל תשובה צריך להרגיש כאילו הוא איש "אחר ואינו האיש שעשה אותן המעשים". אם כן, 'וילך' זו עבודת התשובה. ומצד שני, בהמשך הפרשה מסופר שמשה רבנו סיים לכתוב את ספר התורה ומסר אותו לכהנים וללוויים, ועם סיום כתיבת התורה ודאי היתה שמחה גדולה – שמחת תורה. אם כן, באותה פרשה מרומז גם ענין השמחה, ולא סתם שמחה, אלא שמחת תורה!

שילוב ניגודים

וכאן נשאלת השאלה: איך אפשר לשלב את שתי התחושות המנוגדות (לכאורה) הללו? הרי התשובה, שבה האדם חוזר בו ממעשיו הבלתי טובים, צריכה לגרום עצב ומרירות הנפש, ואיך אפשר להיות שרוי באותה שעה בשמחה גדולה? על כך מבואר, שדוקא התשובה, ובמיוחד זו של שבת שובה, חייבת להיות מתוך שמחה. ראשית, משום שהתשובה הינה חלק ממצוות התורה, וכל מצוה צריכים לקיים מתוך שמחה: "עבדו את ה' בשמחה". יתרה מזו, בתשובה יש לשמוח יותר, כי על ידה מתקנים ומשלימים את כל שאר המצוות.

שמחת השיבה

נוסף על כך, אין לך שמחה גדולה יותר משיבתו של יהודי אל אביו שבשמים. בספר התניא מובא על כך משל, מבן מלך שהיה שבוי, "טוחן בבית האסורים", "ויצא לחופשי אל בית אביו המלך", שאין שמחה גדולה מזו. כך, כשיהודי שב אל הקב"ה וחוזר לדבוק בו, מביא הדבר אושר ושמחה עד אין קץ. זו מהותה של שבת שובה: התשובה בשבת זו היא במדרגה גבוהה מזו של שאר עשרת ימי תשובה. זו תשובה עליונה יותר, תשובה שבאה מתוך שמחה עצומה. בשבת זו מתעלה יהודי ומגיע לדבקות עצומה עם הקב"ה, ואז הוא גם שמח שמחה גדולה. ומשמחה זו באים לשמחה הגדולה ביותר, שגם היא קשורה ב'תשובה' – "קהל גדול ישובו הנה" – בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.