כ' טבת – הילולת הרמב"ם

רבי משה בן מימון, תלמיד חכם, פוסק הלכה, רופא, פילוסוף ומנהיג ציבורי, ידוע בעולם היהודי בראשי התיבות של שמו הרמב"ם. שמו מוכר ונערץ גם בקרב הגויים, שם הוא קיבל את הכינוי "מימונידס". על קברו של הרמב"ם נחרת המשפט: "ממשה (רבינו) עד משה (בן מימון), לא קם כמשה." רחובות, בתי ספר ומרכזים רפואיים רבים נקראים על שם הרמב"ם ועד לעצם היום זה הוגים בתורתו המונים, יהודים ולא יהודים כאחד.
הרמב"ם נולד בעיר קורדובה שבספרד לפני 873 שנה, בערב פסח ד'תתצה ( 1135 לספירה). אביו מימון, בן אחר בן לדוד המלך, היה דיין בבית הדין המקומי. אמו נפטרה בצעירותו, ויש האומרים שאחיו נולדו לאחר שאביו נישא בשנית. לאחר שקבוצה מוסלמית קיצונית השתלטה על קורדובה ופורעים החלו להשתולל בעיר, לתקוף יהודים ולשרוף בתי כנסיות, החליטה משפחתו של הרמב"ם לברוח מן העיר. הם נדדו ממקום למקום כשהם מחפשים עיר מתאימה להתיישב בה. כשלא מצאו מקלט בעיר בספרד, היגר מימון יחד עם משה ודוד בניו אל העיר פס שבמרוקו, שם התגורר במשך חמש שנים. בשנת ד'תתקכה ( 1165 לספירה) ביקר הרמב"ם בארץ ישראל ולאחר מכן היגר לאלכסנדריה שבמצרים. מאוחר יותר הוא עבר לעיר פוסטאט, מה שלימים הפך להיות העיר העתיקה של קהיר, שם התגורר עד לפטירתו. במצרים נתמך הרמב"ם על ידי אחיו דוד, שהיה סוחר ויבואן יהלומים מהודו. התמיכה הפיננסית סייעה לרמב"ם להקדיש את זמנו ללימוד תורה ולחבר חיבור מקיף על המשנה. אך התקופה השלווה בחייו של הרמב"ם לא ארכה זמן רב. תוך שנתיים בלבד נפטרו אביו, אשתו ושנים מבניו. כמה שנים לאחר מכן טבע האח דוד בעת שעשה את דרכו בספינה להודו. ללא תמיכת אחיו, נאלץ הרמב"ם לחפש אחר מקור פרנסה. הוא החל לעסוק במקצוע הרפואה ומהמשכורת הצנועה פירנס גם את משפחת אחיו. בשנות החמישים לחייו התמנה הרמב"ם כרופאו האישי של המשנה למלך ומאוחר יותר כרופאו של המלך צלאח א-דין עצמו. המינוי נתן לו יציבות כלכלית, דבר שאיפשר לו להקדיש את זמנו הפנוי ללימוד התורה ולחיבוריו.
רבי משה בן מימון נפטר בכ' טבת בשנת ד'תתקסח לבריאה ( 1204 לספירה). בן 69 היה במותו ונקבר בעיר טבריה. הוא הותיר אחריו בן יחיד – אברהם, שלמד תורה מפי אביו ומאוחר יותר חיבר ספרים בזכות עצמו.
בצעירותו שלח אותו אביו ללמוד אצל רבי יוסף אבן מיגאש בעיר אליסנה שבספרד. מאוחר יותר התייחס אליו רבי משה כאל רבו המובהק.
אחד מחיבוריו הראשונים של הרמב"ם היה חיבור על המשנה, שהשלמתו ערכה כ 10- שנים. מטרת החיבור (שכיום קיבל את השם "פירוש המשניות להרמב"ם") היתה להקל על לימוד המשנה עבור אלו שלא היו בקיאים בלשון הקודש. מסיבה זו חיבור זה נכתב בערבית.
חיבור נוסף שכתב הרמב"ם בערבית היה ספר המצוות. ספר זה מכיל רשימה מדוייקת של 248 מצוות ה'עשה' ו 365- מצוות ה'לא תעשה' שניתנו בתורה. ספר המצוות תורגם כמה פעמים ללשון הקודש – הפעם הראשונה נעשתה כבר בחייו.
הרמב"ם גם חיבר ספר פילוסופי מעמיק בשם 'מורה נבוכים', ספר המספק מענה לשאלות פילוסופיות שניצבו בפני בני דורו; כתב מכתבים רבים בהם השיב לשואליו ועודד קהילות רבות. בין תשובות אלו מפורסמות "איגרת השמד", "איגרת תימן" ו"איגרת תחיית המתים".
במסגרת עבודתו כרופא הוא גם כתב חיבורים רפואיים רבים.
משנה תורה – היד החזקה
אין ספק כי גולת הכותרת של חיבוריו של רבי משה היא הספר 'משנה תורה' – 'היד החזקה', יצירת ענק הלכתית בת ארבעה עשרה (י"ד) כרכים, ספר הלכות עבור כל היבט, ענין ופרט מחיי היהודי.
חיבורו של הרמב"ם היה הראשון מסוגו – ולמעשה גם האחרון מסוגו, שכן איש לאחריו לא ערך חיבור בסדר גודל שכזה. הוא ליקט בחיבורו את כל המצוות וההלכות בצורה מסודרת המאפשרת לאדם לדעת כיצד לנהוג בכל תחום מתחומי החיים ללא תלות בלימוד מקדים של התלמוד.
הרמב"ם עצמו הגדיר זאת כך: "קראתי שם חיבור זה משנה תורה לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם."
גם קודם להופעת 'משנה תורה' פורסמו חיבורים הלכתיים שונים. אך חיבורים אלו נערכו לפי סדר מסכתות התלמוד, דבר שהצריך עיון רב ובקיאות בתלמוד כדי להתמצא בהם. כך, למשל, היה על אדם שביקש לדעת כיצד לנהוג בשבת לעיין במסכתות רבות כדי למצוא את כל פסקי ההלכה הנוגעים ומתאימים להנהגה בפועל.
רבי משה ערך את ספרו במבנה אינציקלופדי, כשההלכות מופיעות לפי ענינים ונושאים. יחודיות נוספת של הספר היא העובדה שספרו של הרמב"ם הוא היחיד הכולל את ההלכות הנובעות מכל 613 המצוות לצד רעיונות בסיסיים של האמונה היהודית. חיבורים הלכתיים שקדמו לו או אלו שהודפסו לאחר מכן מתייחסים רק להלכות הנוגעות ומתאימות לתקופת פרסומם (בהשמיטם דינים הקשורים לבית המקדש, ימות המשיח ועוד); אך, כאמור, רבי משה כלל בספרו את כל ההלכות המסתעפות מ 613- המצוות שניתנו למשה בסיני, לצד המצוות והתקנות שתיקנו
חכמינו זכרונם לברכה.
דגש מיוחד שם הרמב"ם על כתיבת הספר בשפה ברורה ומובנת. ובלשונו של הרמב"ם בהקדמתו: "בלשון ברורה ודרך קצרה… עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים."
בשנים שחלפו מאז הופיע ה'משנה תורה' בפעם הראשונה נכתבו מאות פרשנויות לדבריו. הפרשנויות מתייחסות גם לפרטים צדדיים או מופשטים לכאורה – מדוע הציב הרמב"ם הלכה זו ראשונה והלכה אחרת לאחריה; מדוע השתמש בפסוק זה כראיה לדבריו ולא בפסוק אחר ועוד. ישנם הטוענים שכמות החיבורים והפרשנויות שנכתבה על דברי הרמב"ם זהה לזו שנכתבה על התלמוד.
מסלול לימוד יומי בתורתו של הרמב"ם
באביב תשד"מ – 1984 , הציע הרבי מליובאוויטש נשיא דורנו רעיון חדשני ללימוד יומי בתורת הרמב"ם עבור כל יהודי, גברים, נשים וטף. לימוד זה, אמר, יאחד יהודים בכל רחבי תבל, בזמן אמת, בלימוד המנחיל ידיעת (ועל כל פנים היכרות עם) כל חלקי התורה בהיבט ההלכתי.
הרבי הציע תכנית לימוד בת שלושה מסלולים:
1. שלושה פרקים ליום מתוך ספרו 'היד החזקה' כך שמסיימים את כל הסדרה בשנה אחת.
2. פרק אחד ליום מתוך ספרו 'היד החזקה' כך שמסיימים את כל הסדרה בשלוש שנים.
3. לימוד קצר יותר של מצוה או שניים ליום 'מספר המצוות'.
הצעה זו שהתקבלה בהתלהבות על ידי עשרות אלפים ברחבי העולם, הביאה להפצת תורתו של הרמב"ם במימדים רחבים ובקרב קהלים בארץ ובעולם שהיתה זו להם ההזדמנות בפעם הראשונה לערוך היכרות אישית עם הספר.
כיום יהודים מכל גווני הקשת משתתפים בלימוד הרמב"ם היומי ועורכים חגיגות לסיום המחזור השנתי ברוב פאר והדר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>