החיים כסדנא – חלק 20

יציאת מצרים ברוחניות – חלק ז'
תכלית האהבה – עבודה מאהבה
תמליל מעובד מתוך שיעורי הרב כלב

אל לו לאדם ליפול ברוחו לנוכח העובדה שרק לעיתים רחוקות זוכים אנו לרגעי השראה והתעלות זכים. כי, כמבואר בחסידות, ההתענגות על מתנות חסד נדירות אלו כלל אינה מטרה לעצמה. אדרבה, לגבינו עצם הבלחת ניצוצות אור אלו בשמי חיינו היא בבחינת הוראה נוספת הנוגעת ישירות לעבודת האדם. תכלית כל הריגושים הרוחניים מבחינתנו אינה אלא הוראה בעבורנו לעשותם אמצעי בלבד – יש להתקין מהם 'כנפיי' שאר רוח שירוממו ויפיחו רוח חיים בעבודתנו שעל גבי קרקע המציאות. וכמבואר בספר התניא שרגעי ההשראה ה'יורדים' עלינו מפעם לפעם מאת ה' לא נועדו אלא לשמש לנו כ'עמודי תאורה' להאיר עבודתנו, שהדירה שאנו בונים לה' בעולם הזה התחתון לא תהא כדירת מרתף אפלולית וטחובה, כי אם דירה מוארת ומאווררת. כלומר, בעולם הזה אין השראות בחינם! כל רגע של התעלות הוא לגבינו בבחינת מעיין מים חיים שאת מימיו מחוייבים אנו להפיץ 'חוצה', על מנת להרטיב ולהמתיק על ידם את יובש קשיי היומיום ומרירות התירגול – להחיות שליחותנו בסדנת החיים…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

Skip to content