י"ט כסלו – הסיפור המלא

כמדי שנה בשנה יתכנסו בארץ ובכל רחבי תבל רבבות אלפי ישראל לחוג בצוותא את חג הגאולה בי"ט-כ' בכסלו. בימים אלה שוחרר רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, ממאסרו ברוסיה הצארית. בהתוועדויות יסבו יחדיו חסידים ואנשי מעשה לצד מבקשי ה' מכל חוג ועדה בישראל, יעלו את לקחי פרשת
המאסר והגאולה ויעוררו את הלבבות להתחזק בלימוד תורת החסידות והליכה בדרכיה.
מחלוקות ועלילות
בימי אדמו"ר הזקן, הדור השלישי של החסידות, כבר היתה התנועה החסידית מבוססת למדי. מרכזי חסידות פרחו ופעלו כמעט בכל עיר ועיירה. ערים ואף מחוזות שלמים נסחפו לגמרי אל תוך ההוויה החסידית. רוח חדשה של שמחה וחיות בעבודת ה' החלה מפעמת בשכבות רחבות של העם היהודי במזרח אירופה.
התפשטותה של החסידות
באותם ימים הביאה להתלהטות מחודשת של המחלוקת שפרצה בשחר ימיה של התנועה החסידית. הולכי רכיל ומחרחרי ריב הוציאו את דיבת החסידים רעה, והעלילו עליהם עלילות שקר כאילו סטו מדרכי התורה. החיצים העיקריים כוונו לעברו של אדמו"ר הזקן , רבי שניאור זלמן מהעיר לאדי, מייסד חסידות חב"ד ומנהיגה הכללי של החסידות ברוסיה ובליטא. למגינת לבם של מתנגדי בעל ה'תניא' וה'שולחן ערוך', עוררה גדולתו המופלאה בתורה, הן בנגלה והן בנסתר, את הערצתם של בני תורה (אף בערים כליטא, ממעוזי ההתנגדות החריפים ביותר לחסידות), ורבים נמשכו ונתקרבו לתורת ודרכי החסידות.
לאחר שנוכחו כי אין בכחם לבלום בדרכי הסברה ושכנוע את התפשטותה של התנועה ההולכת ומתרחבת, החליטו קיצונים במחנה ה'מתנגדים' לנקוט בצעד נפשע ולהלשין הלשנה שקרית לשלטונות. הם העלילו כי הכספים שהרבי מקבץ ושולח להחזקת היישוב היהודי הנאנק תחת השלטון הטורקי בארץ ישראל, אינם אלא כספי תמיכה הנשלחים על ידו לאמפריה הטורקית במלחמתה בצאר הרוסי. לזה נוספו עוד הלשנות, שעסקו גם בצד האידיאולוגי של השיטה החסידית. כוונתם של המלשינים היתה להביא לחיסולו של הרבי, חס ושלום, ובכך 'להניף את הכורת' על תנועת החסידות כולה.
מאסר הרבי
מרכבה שחורה המיועדת להובלת מורדים במלכות, עשתה את דרכה בחשכת הליל ברחובותיה של העיירה ליאזנה (שברוסיה הלבנה). במקביל נעה פלוגת שוטרים מזויינים, בראשות קצין בכיר, אל אחד מבתי העיירה. חיש מהר הקיפו השוטרים את ביתו של הרבי. הקצין הבכיר הודיע לאדמו"ר הזקן כי הוא עצור בפקודת הצאר הרוסי. הרבי נצטווה להיכנס אל המרכבה, ותחת משמר כבד יצאה המרכבה את רחובות העיירה בדרכה לעיר הבירה, פטרבורג. האופן שבו התבצע המאסר, וביחוד הובלת הרבי במרכבה השחורה הידועה לשימצה, לא הותירו ספיקות בלב החסידים בדבר חומרת הסכנה בה הרבי שרוי.

לא יאונה לצדיק כל אוון
בחול המועד סוכות בשנת תקנ"ט, כאשר באו החיילים לאסור את אדמו"ר הזקן, ביקש מהם הרבי שהות להרהר בדבר ויצא מן הבית מבעד הדלת האחורית, כשהוא שוקל בדעתו מה לעשות. בהבינו כי היהודים שרויים בעיצומו של חג וכי המצב רגיש, החליט מפקד קבוצת החיילים לדחות את מאסרו ולהמתין עד לאחר החג. באסרו חג, למחרת שמחת תורה, שבו החיילים לבית הרבי לקחתו עמהם. בעוד החיילים ממתינים, התייעץ הרבי עם אחד מגדולי חסידיו, ר' שמואל מונק'ס (שהיה ידוע בחכמתו ובשנינותו), אם להסכים להיאסר. השיבו ר' שמואל (בלשון רבים מפאת כבוד רבו) – "אם 'רבי' אתם, לא יקרה לכם מאומה; ואם אינכם 'רבי' – באיזו רשות נטלתם מעשרות אלפי יהודים את תענוגות העולם הזה!"…
מופתים בדרך למאסר
בדרכם למאסר, בצהרי יום שישי, ביקש הרבי לעצור את המרכבה לכבוד שבת. אולם השר האחראי סירב לבקשתו וציוה להמשיך בנסיעה. לא עבר זמן רב, והנה לפתע נשבר אחד מגלגלי המרכבה והיא עצרה מלכת. מיד הוזעקו פועלים מהכפר הסמוך לתקן את התקלה והמרכבה המשיכה בדרכה. רק החלה המרכבה לנסוע, והנה נפל אחד הסוסים ומת. העגלון ההמום שלא הבין את סיבת הדבר רץ לקנות סוס חדש, אך גם לאחר רתימתו למרכבה לא הצליחו הסוסים להזיזה ממקומה. עתה, כשנעשה ברור כי יד ה' בדבר, הועמדה המרכבה בצד הדרך והרבי שבת במקום. רק לאחר צאת השבת המשיכה המרכבה השחורה בדרכה
לבית הסוהר. בהגיעם לעיר הבירה פטרבורג, נכלא הרבי ב"מבצר פטרופבלובסק" האימתני, שם נחקר ארוכות אודות הטענות וההלשנות שטפלו עליו.
לתרגם חסידות למוחות מגושמים
עד מהירה כשנוכחו חוקרי הרבי בחכמתו הרבה ובטוהר לבבו, נפוצה בחוגי השלטון השמועה כי הנחקר הינו איש קדוש פלאי וחכם עצום שיד לו בכל החכמות. בזה אחר זה החלו מגיעים לכלאו אישי ממשל בכירים לתהות על קנקנו. כל השוהים במחיצתו התפעלו עמוקות מאישיותו הגדולה. לאחר חקירות מרובות, זוכה הרבי מכל אשמה ושוחרר לביתו. לימים, סיפר הרבי, כי הדבר שהיה קשה עליו ביותר היה הצורך לענות לשאלות החוקרים בנוגע למהותה של החסידות. היה עליו להסביר ולתרגם מושגים דקים ומופשטים, להורידם ולהלבישם בביטויים והסברים גשמיים עד אשר יתקבלו הדברים גם במוחם המגושם של החוקרים.
איש אלוקים
ביושבו בכלא לבדו, לא חש הרבי כל פחד והיה שרוי כדרכו בביטחון גמור בה'. בתאו הקטן, שלא היו בו כל חלונות וקרני השמש לא חדרו לתוכו, היה הנר מקור האור היחידי ביום ובלילה. לאחר מספר שבועות של שהות במקום, כאשר ניסה אחד החוקרים לבלבלו ושאלו באמצע היום: הרי עתה לילה, מדוע אינך ישן עכשיו? - ענה לו הרבי בשלווה ובפיכחון גמור: הרי עכשיו אמצע היום! כששמע הצאר בכבודו ובעצמו אודות העציר המופלא, חפץ גם הוא להכירו. הוא פשט את בגדי מלכותו ונכנס לבקרו בתאו מחופש לאיש פשוט. אך נכנס הוא אליו, מיד קם לקראתו הרבי וחלק לו כבוד מלכות. השתומם הצאר וחש כי עומד הוא במחיצתו של איש אלוקים.

זיכוך התחתון מצד גדרו הוא
בכל פעם שהוצא הרבי לחקירה, הובילוהו בסירה מבנין בית הסוהר ששכן בלב הנהר אל בנין החקירות. לילה אחד, ביושבו בסירה בדרכו לחקירה, רצה הרבי לקדש את הלבנה וביקש מהפקיד לעצור את הסירה. הלה סירב והמשיך בהפלגה. לפתע, עצרה מאליה הסירה מלכת. להפתעת הפקיד, לא קידש הרבי את הלבנה אף שנזדמנה לו שעת הכושר לכך. נרעש מן המופת הגלוי שהתחולל לנגד עיניו, המשיך הפקיד להשיט את הסירה. כעבור זמן, כאשר שוב ביקשו הרבי לעצור, הסכים הפעם הפקיד ובתנאי שהרבי יברכו. כתב הרבי ברכות לעשירות ולאריכות ימים בכתב ידו הקדושה על פתק ונתנו לפקיד. הלה עצר את הסירה והרבי קידש את הלבנה. לימים נודע כי נתקיימו בפקיד ברכותיו של הרבי והוא אכן נתעשר והאריך ימים.
באחת משיחותיו, בספרו סיפור זה, הוסיף הרבי מליובאוויטש נשיא דורנו ואמר: בסיפור זה משתקף ענין יסודי בשיטתו של אדמו"ר הזקן בעבודת ה' – הגם שהראה כי ביכולתו לחולל מופת שלמעלה מדרך הטבע, מכל מקום, באשר תכלית העבודה אינה שבירת הטבע כי אם זיכוכו מצד גדרו הוא, על כן לא קידש את הלבנה עד אשר פעל על הפקיד לעצור את הסירה מרצונו הוא.
ביתר שאת וביתר עוז
באחת משיחותיו מספר הרבי הקודם, אדמו"ר הריי"ץ (רבי יוסף יצחק שניאורסון), אודות בואם של שני צדיקים גדולים מעולם האמת לבקר את הרבי במאסרו. היו אלה הבעל שם טוב הקדוש והרב המגיד ממזריטש. לשאלת הרבי: מה חטאי שאני אסור בבית האסורים מדוע זה מגיע לי? השיבוהו: כיון שפירסמת סודות פנימיות התורה ברבים נתחזק עליך קטרוג בעולמות העליונים. אם כן, שאל הרבי, האם עלי לחדול מלהפיץ את תורת החסידות? אדרבה, ענו לו הצדיקים, כשתצא לחופשי יהיה עליך להמשיך בהפצה ביתר שאת וביתר עוז.
לאחר שחרורו מן המאסר בפטרבורג, נתעלתה עבודת אדמו"ר הזקן בהפצת מעיינות החסידות בכמות ובאיכות, שלא בערך לגבי עבודתו קודם המאסר.
גאולת י"ט-כ' בכסלו
הרבי ישב תפוס במאסר חמישים ושלושה ימים, בדיוק כמניין נ"ג פרקי ספר ה'תניא' שחיבר. ביום י"ט בכסלו שוחרר הרבי בשעת המנחה מבית הכלא, אך הוכנס בטעות ע"י משחרריו לביתו של יהודי שנמנה על מתנגדי החסידות. במשך שלוש שעות עינהו 'המתנגד' בנאצות וגידופים, עד אשר בליל כ' כסלו מצאוהו לבסוף החסידים והוציאוהו משם.  מיד עם צאתו לחירות כתב רבנו הזקן את האגרת הפותחת במילים "קטונתי מכל החסדים". באגרתו מזהיר הרבי את חסידיו כי אין להפוך את שמחת שחרורו לשכרות ניצחון ושמחה לאידם של ה'מתנגדים'. כי אם להיפך, כתב הרבי, עליהם "להשפיל רוחם ולבם", ואזי "אולי ייתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים לפנים".
יתרון האור הבא מן החושך
כאשר באו חיילי הצאר לאסרו, הורה מיד בעל ה'תניא' לשלוח שליח לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב (סניגורם של ישראל) ולמסור לו 'פדיון נפש'. השליח יצא בבהילות ושכח לשאול לשם אימו של הרבי (פרט חיוני בבקשת ברכה ותפילה). כשהגיע השליח לרבי לוי יצחק וסיפר אודות המאסר, נפל הצדיק על הארץ וזעק זעקה גדולה ומרה. וכששאל לשם אימו של הרבי, התנצל השליח באומרו כי שכח לברר זאת. פתח רבי לוי יצחק חומש בראשית שהיה מונח על שולחנו, והספר נפתח בפסוק: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים". אמר הצדיק: "שבר – ראשי תיבות: שניאור בן רבקה", ואכן כיוון הוא לאמת.  כדוגמת יעקב שראה ברוח קודשו כי דוקא במצרים יש 'שבר' (מזון לשבור את הרעב), כך, מן השמים, גילו לרבי לוי יצחק כי דוקא ייסורי המאסר עתידים לעורר אצל אדמו"ר הזקן את כוחותיו הכמוסים, מה שיביא להתגלות עצומה של רזין דרזין דאורייתא (סודי הסודות של פנימיות התורה).

ראש השנה לחסידות
באחת מאגרותיו מכנה כ"ק אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דובער) את י"ט בכסלו 'ראש השנה לחסידות'. כשם שבראש השנה יורדת לעולם החיות הכללית על כל ימות השנה, כך בי"ט בכסלו נפתחים במרום אוצרות השפע והברכה של פנימיות התורה ומתחדשת נתינת כח כללית לכל השנה החדשה, ממנה יכול כל אחד ואחד לשאוב כוחות מחודשים ללימוד החסידות ולהליכה בדרכיה. חג גאולת אדמו"ר הזקן ממאסרו הוא חג גאולת תורתו, תורת חסידות חב"ד, שהפצת מעיינותיה (מעיינות החיות האלוקית שבתורה) חוצה – היא היא ההכנה לביאת משיח צדקנו. אמרו חז"ל "את הכל עשה (הקב"ה) יפה בעתו" – כשם שהמשנה, הגמרא, מדרשי חז"ל, ספרי הראשונים והאחרונים, הזוהר, קבלת האר"י ז"ל וכו' נתגלו בדיוק בשעה שהועידה להם ההשגחה העליונה, כך, משהגיעה שעתה של החסידות הכללית של הבעל שם טוב הקדוש להתגלות, החל מתנוצץ בעולם אורו של משיח. ובענין הפצת המעיינות חוצה, כאשר הגיעה שעתה של תורת חב"ד להתגלות, הרי שעם גאולת אדמו"ר הזקן החל שלב עקרי בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הבנת סודי סודות התורה אפילו בשכל האנושי, ועד לשלימות הגילוי בתורתו של משיח.
תורת חסידות חב"ד היא פנימיות תורת ישראל, ועל כן שייכת היא לכלל ישראל ללא יוצא מן הכלל. כל איש ואשה מישראל באשר הם, למן תלמידי החכמים שתורתם אומנותם ועד לאלה הטרודים בעמל יומם, מחוייבים כולם לקבוע עתים לידע, להכיר ולהרגיש את מי שאמר והיה עולם. תורת החסידות מעמידה את
לומדיה נוכח פני ה', מפיחה שמחה והתלהבות בעבודת ה' ומחדירה חיות פנימית בחיי היומיום היהודיים.
זהו שאמר אדמו"ר הזקן אודות שמחת גאולתו, היא שמחת גאולת תורת החסידות: "מי שישמח בשמחתי (שמחת גאולת י"ט כסלו) – אוציאנו מן המיצר אל המרחב".
אשר על כן ביום זה נוהגים החסידים לברך איש את רעהו: "חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו"!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>