י"ב/י"ג תמוז חג הגאולה – של מי?

"לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב בתמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה…" (ממכתב ששלח אדמו"ר הריי"צ לחסידיו לאחר שחרורו).
סיפור מאסרו וגאולתו של אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש בימי האימים של השלטון הקומוניסטי – מופת לעוז רוח וללהט חסידי בלתי נכנע. הרבי היה המנהיג היהודי היחיד שהעז להתייצב בקומה זקופה מול המשטר הדורסני ולנהל מערכת ענפה של חיי יהדות מתחת לאפו של השלטון.
הרקע
מאסרו של הרבי אירע בשנת תרפ"ז ( 1927 ), לאחר סדרת איומים ואזהרות מצד הממשל הרוסי. בעיר לנינגרד, מקום שהותו של הרבי באותם ימים, שכן המוסד של ה'יבסקצייה' (המחלקה היהודית במשטרה החשאית הרוסית, שחבריה, הקומוניסטים היהודים, פעלו בנחישות ובברוטליות להוכיח יותר מכולם את נאמנותם לשיטה החדשה. מטרתם היתה הפצת כתבי עת וספרות ברוח הקומוניזם, דוקא בקרב היהודים, תוך הטפה ותעמולה אנטי דתית. הם ערכו משפטי ראווה ובכל הזדמנות שמו את היהודי שומר המצוות, ובפרט את בחורי הישיבות, ללעג, לקלס ולשנינה, בכנותם אותם "פרזיטים", "אוכלי לחם חינם", "מוצצי לשד דמם של העמלים", וכו' וכו'). בשנת תרפ"ז, נוכחו חברי ה'יבסקצייה', לתדהמתם ולמגינת לבם, כי הולך ויורד מספר המנויים על העיתון היוצא לאור מטעמם, וכי בהתאם מצטמצמות גם ההכנסות ממכירתו.
יו"ר ה'יבסקצייה' כינס אסיפה דחופה על מנת לחקור ולגלות את הסיבה לחוסר ההצלחה. על שאלתו ענו משתתפי האסיפה פה אחד: "בעירנו מתגורר לאחרונה הרב שניאורסון. בהשפעתו גדל והולך מספר המתפללים בכל בתי הכנסת, הוא יסד 'חבורות תהילים', שיעורי גמרא ועוד. קשה לנו ללחום נגדו כי כחו רב". לשמע דבריהם, קרא היו"ר בכעס: "חייבים לסלקו מן הדרך!"
המאסר
ביום י"ד בסיון תרפ"ז, בחצות ליל, הגיעו סוכני הג.פ.או, היא המשטרה החשאית הידועה לשמצה (לימים הוחלף שמה לק.ג.ב), אל ביתו של הרבי הריי"צ לעוצרו ולהובילו למאסר בבית הכלא. בטרם עזב הרבי את ביתו, ביקש כי ימסרו לחסידים שיאמרו תהילים בבתי הכנסת ושיודיעום בשמו לבל יפריע דבר מאסרו להמשך מלאכת הקודש – יש להמשיך בפעילות, למרות הכל! ברשימותיו מתעד הרבי את התפילה שנשא למרומים כשמצא את עצמו בתא הכלא: "אנא ה', הביטה וראה בעוני עמך! הלוא לא אותי הושיבו במאסר, ולא אותי הם חפצים להעניש, כי אני מה אני, רק מה שהנני, גזע אבות קדושים ואחת האבנים אשר עמודי חצרות ה', חצרות התורה, נשענים עליהם. אנא ה'!"
הגאולה
מיד עם מעצרו החלו חסידי הרבי ומקורביו, ברוסיה ומחוצה לה, לפעול במרץ למען שחרורו. התוצאה המיידית לפעולותיהם היתה מתן פקודה שהגיעה ישירות מהשלטון המרכזי במוסקבה – להקל לאלתר את תנאי מאסרו. בעקבות זאת החלו גם להתייחס אליו בדרך פחות נוקשה. זמן קצר לאחר מכן, בשל הלחץ הצבורי והדיפלומטי על הרוסים, בוטל גזר דינו למוות בירייה והופחת לעשר שנות גלות באיי סולובקי. הלחץ העולמי גבר והלך והביא להמתקות נוספות בעונש: תחילה הופחת עונשו לחמש שנות גלות, ולאחר מכן לשלוש שנות גלות בעיר הנידחת קאסטראמה. ביום ג' בתמוז, קודם שעלה לרכבת העושה דרכה לעיר גלותו, ולמרות הסכנה העצומה הכרוכה בדבר, נשא הרבי דברים בפני קהל רב שהתאסף במקום. בין דבריו הדגיש בלהט כי על היהודים להתחזק ביהדותם, על אף הכל! והוסיף וחזר על דברי אביו, אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דובער נ"ע): "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל… רק הגוף הוא בגלות אבל הנשמה אינה בגלות, ואף אחד אינו בעל הבית על הנשמה…"
הפעילות הנמרצת לשחרורו לא פסקה גם בהגיעו לעיר גלותו. ואכן, בתוך ימים ספורים, הניבו המאמצים את הפרי המיוחל. בי"ב תמוז, הוא יום הולדתו, בבואו אל משרדי הג.פ.או להתראות כמדי יום לפני הפקידים להירשם אצלם כחוק, מצא הרבי את המשרד סגור לרגל יום חגם. מפי אחד העובדים (תורן לענינים דחופים שהיה במקום) נתבשר כי הגיעה זה עתה מעיר הבירה מוסקבה הפקודה לשחררו, וכי למחרת, בי"ג תמוז, לאחר שתינתן בידו התעודה הרשמית – יצא לחופשי. נרעשים ומבוהלים מפקודת השחרור, מיהרו פקידי הג.פ.או המקומיים להחתימו באופן שיהיה ניכר כי העיכוב, משך מעת לעת (באיחור של כעשרים וארבע שעות), במסירת תעודת השיחרור לרבי אירע בשל יום חגם וכלל לא באשמתם…
ימי גאולה לדורות
מובן איפה גודל הקפיצה והדילוג מן הקצה אל הקצה – מעונש מוות, ה' יצילנו, ועד לשחרור גמור באופן גלוי וביד רמה. ומה גם שבהולים היו אנשי המשרד לשחררו בדחיפות, מפני חששם הגדול מקפידת הממונים עליהם ב'חלונות הגבוהים'.
י"ב – י"ג בתמוז נקבעו בקרב החסידים ומקורביהם לימי חג. בימים אלה אין אומרים 'תחנון' ומתוועדים, שבת אחים גם יחד, בנגינת ניגונים ובדברי התעוררות והתחזקות בעניני יהדות בכלל, ובלימוד והפצת מעיינות החסידות חוצה בפרט.
ממכתבים שכתב אדמו"ר הרייצ נ"ע לחג הגאולה: "…בשני ימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז הבאים עלינו לטובה יתוועדו אנשי שלומנו, לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות, כאשר הוקבע מאת אבינו הראשון רבינו הזקן (בעל התניא). בהתוועדות זו ידברו… איש את רעהו בשבת אחים בחיזוק קביעות שיעורי הלימוד, והנני שולח להם את ברכתי כי ישא ה' פניו אליהם בגשמיות ורוחניות".
"…השתתפותי עם ידידינו אנ"ש (אנשי שלומנו) שיחיו, בכל מקום מושבותיכם להצלחה, ולהיות אתכם עמכם בהתוועדותכם בדבר חיזוק דרכי החסידות בקביעות ושמירת זמני לימודי דא"ח (דברי אלוקים חיים) ולהתעורר בקיום עניני הלימוד… אלוקינו ואלוקי אבותינו יברך את כללות אנשי שלומנו הם, ביתם, זרעם וזרע זרעם בתוך כלל אחינו בני ישראל, ה' עליהם יחיו, בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר."

דקות מספר לאחר חצות הלילה שבין שלישי לרביעי, אור לט"ו בסיון תרפ"ז, התפרצה פלוגת שוטרי ג.פ.או לביתו של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש. בראש הפלוגה עמדו שני קומוניסטים יהודים צעירים, נחמנסון ולולב שמם… לקריאתו של בכיר השוטרים "מי כאן שניאורסון?" השיב להם הרבי בקור רוח "אם באתם לביתו של אדם באמצע הלילה, אתם בוודאי יודעים את מי חיפשתם; הרעש וההפחדה שלכם מיותרים לגמרי"…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>